פסק-דין בתיק עב"ל 26832-04-11

השופטת לאה גליקסמן :

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (בל 3121/08; השופטת אהובה עציון).

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעתה של המערערת לגמלת שמירת הריון בעד התקופה מיום 1.7.2007 עד יום 19.12.2007.

3.      בית הדין האזורי מינה מומחה רפואי - ד"ר בייט - ועל יסוד חוות דעתו קבע כי המערערת הייתה זכאית לגמלת שמירת הריון גם לתקופה מיום 1.7.2007 עד יום 31.10.2007. התביעה לגמלת שמירת הריון לתקופה מיום 1.11.2007 עד יום 19.12.2007 נדחתה. כן חייב בית הדין האזורי את המוסד לביטוח לאומי בתשלום הוצאות בסך של 3,000 ש"ח.

4.      במסגרת דיון קדם ערעור הגיעו הצדדים להסכמה כמפורט להלן:

4.1.  המערערת תפנה לפרופ' ברקאי [הרופא המטפל של המערערת] ותמציא אישור המסביר מדוע לנוכח האבחנה הרפואית, היה עליה להיות בשמירת הריון עד למועד הלידה, גם בתקופה השנויה במחלוקת, תוך התייחסות לפרמטרים המפורטים בחוק.

4.2.  אישור פרופ' ברקאי וכל החומר הרפואי שבתיק יועבר לגניקולוג המוסד, לבחינת הזכאות, ועליו לפנות לפרופ' ברקאי להבהרות ולבירור ככל שיסבור שאין לאשר את הגמלה לתקופה השנויה במחלוקת.

4.3.  ככל שתאושר הזכאות לגמלת שמירת הריון בתקופה השנויה במחלוקת, עניין ההוצאות ושכ"ט עו"ד יושאר לשיקול דעת בית הדין לאחר קבלת טיעוני הצדדים בכתב.

4.4.  ככל שלא תאושר, כל צד יהיה רשאי לפנות בבקשה לבית הדין בעניין המשך ההליך.

5.      בהתאם להסדר המוסכם, המערערת המציאה אישור רפואי נוסף של פרופ' ברקאי. בהמשך לכך, הודיע המוסד לביטוח לאומי כי לאור מכתב ההבהרה מפרופ' ברקאי החליט המוסד להכיר בתביעה. עוד הודיע המוסד כי בתקופה זו קיבלה המערערת קצבת נכות כללית, ועליה לבחור בין גמלת שמירת הריון לבין גמלת נכות כללית. המערערת הודיעה כי היא בוחרת בגמלה הגבוהה מבין השתיים.

6.      שיעור הגמלה:

6.1.  לאחר קבלת הודעת המוסד לביטוח לאומי התברר כי יש מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשיעור התשלום המגיע למערערת. מתוך ניסיון להביא לסיום המחלוקת בין הצדדים במלואה, חייב בית הדין את המוסד לביטוח לאומי להגיש תחשיב מדויק של הכספים המגיעים למערערת. ב"כ המערערת חלק על התחשיב שהוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי, והגיש תחשיב מפורט מטעמו. בתגובה, טענה ב"כ המוסד לביטוח לאומי כי נושא התשלומים כלל לא עלה בכתב הערעור ולא נדון בבית הדין האזורי, וכי ככל שיש לב"כ המערערת השגה על תחשיב המוסד לביטוח לאומי, עליו לפנות לפקידת התביעות, וככל שיחלוק על החלטתה יוכל להגיש תביעה לבית הדין האזורי.

6.2.  בעניין זה מקובלת עלינו עמדת המוסד לביטוח לאומי. לא ניתן לדון בבית דין זה בטענות המערערת בנוגע לתחשיב, ולחייב את המוסד לביטוח לאומי לשלם למערערת הפרשי גמלה על יסוד התחשיב שהוגש על ידי המערערת, בטרם נדון העניין על ידי בית הדין האזורי. זאת ועוד. לא מן הנמנע כי לצורך הכרעה במחלוקת יידרש בית הדין לעדויות ו/או למסמכים שלא עומדים בפני בית דין זה. כל זאת, אם לאחר בירור שייערך בין ב"כ המערערת לבין פקידת התביעות תיוותר מחלוקת בין הצדדים.

6.3.  כללו של דבר: עניין שיעור התשלום המגיע למערערת יבורר תחילה בין ב"כ המערערת לבין פקידת התביעות. ככל שלמערערת יהיו השגות על החלטת פקידת התביעות בעניין שיעור התשלום, תוכל לעתור בעניין זה לבית הדין האזורי.

7.      הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד:

7.1.  ב"כ המערערת טען כי לא היה בסיס ענייני לסירוב המוסד לביטוח לאומי לשלם למערערת גמלת שמירת הריון, ולא היה כל חידוש באישור הנוסף שהומצא על ידי פרופ' ברקאי; המוסד התנהל כלפי המערערת באופן לא ראוי, ובכלל זה "השפיל" ו"טרטר" את המערערת הן בקשר לתביעתה לגמלת שמירת הריון והן בקשר לתביעתה לגמלת נכות כללית; המוסד לביטוח לאומי ייחס למערערת חוב בדמי לידה, שלא היה ולא נברא; המוסד לביטוח לאומי לא קיים את פסק דינו של בית הדין האזורי עד לדיון בקדם ערעור; תשלום גמלה באיחור אינו מזכה בתשלום ריבית על פי דין אלא רק בהפרשי הצמדה; יש לחייב את המוסד לביטוח לאומי בתשלום הוצאות בשל הצורך להמציא חוות דעת נוספת מפרופ' ברקאי.

7.2.  ב"כ המוסד טענה כי אין בסיס לטענות המערערת, ומחתה על "הסגנון הבוטה בו משתמש ב"כ המערערת" ; אילו לא הפנתה ב"כ המשיב את המערערת לפרופ' ברקאי על  מנת שיערוך את המסמך באופן העולה עם תנאי החוק הערעור היה נדחה; על פי הנתונים שהיו בפני בית הדין האזורי, בית הדין האזורי אישר במלואה את עמדת המוסד לביטוח לאומי; בפסיקת הוצאות ושכר טרחה יש להתחשב בכך שהתביעה נדחתה בבית הדין קמא, והערעור התקבל רק בשל העובדה שב"כ המוסד הפנתה את המערערת לקבלת אישור רפואי נוסף.

7.3.  לאחר בחינת טענות הצדדים אנו קובעים לעניין שיעור ההוצאות כמפורט להלן:

7.3.1.     בניגוד לטענת המוסד, תביעתה של המערערת נתקבלה חלקית על ידי בית הדין האזורי, ועל פי חוות דעתו של המומחה הרפואי נקבע כי המערערת זכאית לגמלת שמירת הריון בתקופה מיום 1.7.2007 עד יום 31.10.2007. יחד עם זאת, העובדה שגם המומחה הרפואי מטעם בית הדין לא קיבל את עמדת המערערת במלואה, מעידה כי המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי המערערת לא הצביעו חד משמעית על זכאות המערערת לגמלת שמירת הריון בתקופה השנויה במחלוקת בהליך זה. לפיכך, לא מצאנו כי המוסד נהג שלא כדין בכך שלא אישר למערערת גמלת שמירת הריון בתקופה השנויה במחלוקת בהליך זה.